איך מגיעים לירח?

אוגוסט 2019, 3 לפנות בוקר. אני שוכב במיטה, משוחרר בדיוק 12 שעות אחרי 6 שנים של שירות. השתחררתי מתפקיד מ"פ השלמה מבצעית, אחרי כמה תפקידי שטח באוגדה 98. ועכשיו? אני שואל את עצמי מה אני הולך לעשות עם החיים שלי. 3 שנים בקבע ובאזרחות אני מרגיש כמו nobody – מכירים את ההרגשה?

החברים כבר אחרי דרום אמריקה, לקראת תואר שני וכבר צברו כמה שנים של ניסיון תעסוקתי. ואני? אני לא מצליח להירדם. מה אני אעשה בחיים? מה המטרה הבאה שלי? איך מאמצים חיים יוצאי דופן? אני מחפש מוטיבציה מספיק חזקה שתניע את הגלגלים. זיכרון שרירים נכנס לפעולה – מגדיר יעד, בונה תוכנית עבודה – ומקווה שהמוטיבציה תגיע בהמשך.

היעד? החלטתי לעסוק בשינוי לטובה של האנושות – עד כמה שאצליח, בכל אופן. ללא תואר (ובאותו זמן די בז לאקדמיה) התחלתי לעבוד בתעשייה אווירית בתפקיד לוגיסטי. מהניסויים בשטח ראיתי מה זה להיות מהנדס ולהמציא דברים שמגנים על אזרחי ישראל והתחברתי לזה מאוד. מוטיבציה – V. בהמשך החלטתי ללמוד הנדסת חשמל, לימודי ערב כדי להישאר קרוב לתעשייה ולפרנס את עצמי תוך כדי. היה לא פשוט אבל שווה את כל הוויתורים בדרך.

דיברנו על חיים יוצאי דופן – אז מה הדבר הכי מטורף שאפשר לעשות עם תואר בהנדסה? לטוס לחלל כמובן. החלטתי שאני רוצה לטוס לחלל ודרך זה לקדם את חקר החלל ולפרוץ את הגבולות הבאים של האנושות, ממש כמו החלוצים שעלו על ספינות במטרה לחקור יבשות לפני כמה מאות שנים. פאק, מאיפה מתחילים? מה למדינת ישראל ולחלל בכלל? אני לא צריך להיות טייס או משהו? אז וואלה, מסתבר שלא. במקביל ללימודים, לעבודה במשרה מלאה ולמילואים שיש מהם לא מעט – התחלתי להתנדב בקרן רמון כמורה לחלל בתיכון בשדרות. שעתיים בשבוע לפחות כדי להתחיל להתקרב לעולם הזה.

למדתי שהקבע נתן לי כל כך הרבה! והסטנדרט שהוצב לי כדי להיות קצין תקשוב טוב מלווה אותי כל יום. ארבע וחצי שנים לאחר אותו לילה נטול שינה – התקבלתי לתואר שני בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל באוניברסיטת החלל הבינלאומית בצרפת. מתחיל בספטמבר 2025. אמנם אני עוד בתחילת הדרך בקריירה שלי, אך לא הייתי מצליח להגיע למקום שבו אני נמצא כיום ללא הביטחון העצמי והכלים שהשירות הצבאי כקצין תקשוב העניק לי.

אז מה אני בעצם בא להגיד כאן? תחלמו רחוק. תתעסקו בלשנות לאנשים את החיים לטובה. מקצין תקשוב לקצין תקשוב – קטן עלינו!

אוהב המון, אסף שקד.